קשירת הרגליים בסין - לוטוס הזהב.
השדכן הסיני בעת העתיקה לא היה מביט בפניה של הכלה המיועדת, השדכן היה בוחן את גודל כף רגלה של הכלה המיועדת.
אין וודאות לגבי תחילתו של מנהג קשירת הרגליים, המנהג היה קיים בערך בסביבות 1000 שנה.
אחרי השושלת המונגולית מנהג קשירת הרגליים הופך למאוד פופולארי בקרב האליטה. ופשוטי העם אימצו מנהג זה. קשירת הרגליים הפכה לסמל של נשיות, כל אישה אשר כיבדה את עצמה קשרה רגליים. הקשירה הייתה מאוד כואבת ובסביבות השנתיים הראשונות לקשירה הילדות לא יכלו ללכת.
משמעויות: רגל קשורה קטנה הייתה סמל לנשיות היא לא היית כאישה נורמאלית.
אישה שלא הייתה קושרת את הרגליים היא הייתה לא מקובלת בחברה. השדכן הייה שואל מה גודל הרגל. כף הרגל היה האיבר הסקסי בגוף של האישה.
רק הסיניים קשרו את הרגליים. המונגולים, טיבטים או מיעוטים למיניהם לא קשרו את רגלי נשים.
השלכות מנהג קשירת הרגליים: מום, עבור חלק מן הנשים זה הייה טראומה. ההתמודדות עם כאב פיזי ממושך, הסבל .השפיעה אפילו על ארכיטקטורה. הן לא יכלו ללכת הרבה זמן מלי להחזיק במשהו. הופך את האישה ליותר נזקקת.
למה קושרים רגליים: בשביל שנשים לא יכלו ללכת מהר, להשתולל, כך האישה תהייה יותר עדינה, קשירת הרגליים הייתה עוזרת לשליטה בחברה. בסיס לחברה טובה יותר.
בצפון סין נשים עזרו ממש מעט בחקלאות הן נשארו בבתים, הם עבדו בעיקר בתוך השטח של הבית. בדרום הנשים היו עובדות הרבה יותר בשדות. מעמדם של הנשים בדרום היה הרבה יותר גבוה . הן היו יצרניות. הנשים חיו בתוך המערכת הזאת עשרות שנים.
הפסקת מנהג קשירת הרגליים:
בערים : במחצית הראשונה של המאה ה-20 הנשים הפסיקו לקשור רגליים, בעיקר בחורות שהלכו ללמוד אצל המיסיונרים המערביים.
בכפרים : מנהג קשירת הרגליים המשיך עד שנות ה-30 של המאה 20.
עד שנות ה-30 היו תחרויות למי הרגל הכי קטנה. אולם זה כבר היה בניגוד לחוק.
מנהג קשירת הרגליים מפסיק עם עליית הלאומיות הסינית, דיברו הרבה על שחרור האישה:
הנשים אשר רגליים שלהם קשורות, לא יכלו לתרום למאבק הלאומי, האישה סובלת ממום והיא יולדת ילדים חלשים.
אתם מוזמנים להצטרף ל King David Tours Israel לטיול מאורגן לסין - טיול לגילוי סין המודרנית והתמורות בחייה של האישה הסינית המודרנית.
